השלום כערך-על במשפט העברי ובמדרשי חז"ל
השלום כערך-על במשפט העברי ובמדרשי חז"ל
ד"ר פינחס חליווה
ספר זה דן בחשיבות ערך השלום ביהדות באמצעות תקנה משפטית שהיא קטגוריה יישומית של השלום הנצחי המתואר בתורה. חז"ל, שתיקנו את התקנה, ביקשו בדרכם החינוכית להשריש בלבו של המאמין את חשיבות השלום וקבעו הסדרים משפטיים ששומרים את ייחודו בכל שגרת החיים. לשיטתם, הפנמת ערכו המיוחד של השלום בשגרה תורמת לעיצוב אישיות רודפת שלום, ומקדמת את בואו של השלום הנצחי שהתורה מבטיחה. התקנה היא הרובד השלישי בתהליך הקונקרטיזציה של השלום מאז הקנו לו נביאי ישראל רובד נורמטיבי, שהיה מקור השראה לערכי יסוד משפטיים במגילת העצמאות ובמערכות משפט אחרות כמו המשפט האנגלי והאמריקני. שלא כמו אפלטון, שסבר שרק החכם מכיר ומשיג את האידֵאה, קבעו חז"ל פרקטיקה יישומית ליחיד להשגתה. כמו קאנט, לא הניחו חז"ל את ההכרעה המוסרית בידיו של היחיד, אך לא נואשו כמוהו מיכולותיו המוסריות של היחיד וחתרו לעצב את אישיותו עד שישיג את יעדי התורה גם כאשר הם מסורים ללב כמו אהבת האל ואהבת הרע. גישתם הפדגוגית מבוססת על יכולותיו של האדם ועל הפוטנציאל הגלום בנשמתו, ולכן החוק, לשיטתם, אינו תכלית אלא אמצעי לביסוסה של חברה שתספק לאדם את התשתית הדרושה לחקור ולהשיג חוכמה אלוהית, כמו שהסביר הרמב"ם על פי דברי ישעיהו: "כִּֽי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּֽים" (יא, ט).
המחבר מציג כמה דוגמאות מהחקיקה הישראלית שבהן ניכרת השפעתה של תקנת השלום. באמצעות דוגמאות אלה המחבר מבקש להבהיר שככל שיינק החוק הישראלי הסדרים משפטיים מתקנת השלום שבמשפט העברי, כן יגבר היחס לשלום כערך-על, ולא רק כסטטוס של העדר-מלחמה. האינדיקציה שקבעו חז"ל לחברה שניכר בה השלום החברתי נמדדת בהיקף עבודתו של בית המשפט: במקום שיש משפט – אין שלום, ובמקום שיש שלום – אין משפט (סנהדרין ו, ע"א). האידֵאל הדתי-חברתי שאימץ האמורא אביי מספר משלי, הוא המצפן לחוקה של החברה: "דרכיה דרכי נֹעם, וכל נתיבֹתיה שלום" (ג, יז), והשכר: "שלום רב לאֹהבי תורתך" (תה' קיט, קסה).
ד"ר פינחס חליווה משפטן, מייסדה ומנהלה של המכללה האקדמית אשקלון. עוסק בחקר ההשכלה הגבוהה בישראל והשפעתה על צמצום הפערים החברתיים.
