רס"ב אליק פוזדניאקוב

אליק פוזדניאקוב, נולד ב-19 בפברואר 1985 (כ״ח בשבט השתמ״ה) בבוכרה, ברית המועצות (באוזבקיסטן של היום) למשפחה יהודית ציונית , להורים רוזה ואלכסנדר פוזדניאקוב, אליק הוא השביעי מבין שמונה ילדים.

בזמנו סבותיו, שהם יהודים ממוצא פולני אוקראיני, פונו ממזרח אירופה למרכז אסיה על ידי הסובייטים כדי לברוח מהצבא הנאצי שהתקדם בחזית המזרחית.

 החלטתם ללדת שמונה ילדים נבעה מרצונם לבנות מחדש משפחה לאחר ששלהם נהרס במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1997 עלתה אליק ומשפחתו לישראל והתיישבה בעיר דימונה שבדרום המדינה.

אליק גדל כילד עם שמחת חיים שמאיר לעולם עד מהרה אליק שם לב שהוא נמשך לאתלטיקה ואז מאמן אתלטיקה מקומי, התעקש שאליק יצטרף להדסה נעורים, כפר נוער ופנימייה, שם הוא הצטרף וישתפר את גופו בתוכנית האתלטית שלו.

תוך שנה מהצטרפותו להדסה נעורים, התקבל למכון וינייגט שבנתניה ולבש אליק את צבעי הלבן כחול של מדינת ישראל כשהתחרה בריצת 400 ו-800 מטר באירופה.

בשנת 2004 סיים אליק את לימודיו התיכוניים, מתוך חזון ורצון להצטרף ליחידת משמר הגבול הישראלי נטש אליק את  הקריירה הספורטיבית שלו. חודש אחד בלבד לאחר טירונותו, אליק עבר את מבחן הבחירה הקשה הידוע לשמצה של יחידת ימ״מ (היחידה הלאומית המיוחדת ללוחמה בטרור) והפך לחבר בצוות ה-SWAT הישראלי. עם סיום שירות החובה בצה"ל בשנת 2007, השתחרר בכבוד בדרגת סמ״ר.

ב-2008 פגש אליק את הנפש התאומה שלו, אולגה. הם התחתנו ב-14 לאפריל 2009, בטקס חתונה יפהפה בבאר שבע, בין חברים ובני משפחה.

כגבר נשוי טרי, בעל אינסטינקט לפרנס את משפחתו, הוא הצטרף לחבר צבאי בעסק של חנות מכוניות. אף על פי כן, כהונתו כאזרח הייתה קצרה כיוון שהכמיהה שלו לשרת את מדינת ישראל השתלטה עליו, כשהצטרף למשטרת ישראל באוגוסט 2012, מתוך אמונה שהגנה על ישראל היא הייעוד האמיתי שלו.

ב-16 ביולי 2013, חודש מתוך השנה הראשונה שלו במשטרת ישראל, הפך אליק לאב. הוא ואולגה קיבלו את פני התינוקת הבכורה שלהם, ששמה מיכל. הפיכתו לאב שינתה לחלוטין את אליק הוא היה אומר לעתים קרובות, "אתה צריך להביא ילדים מוקדם ככל האפשר, כדי שתוכל ליהנות מהם זמן רב יותר". עם נקודת המבט החדשה שלו על הורות ב-23 בנובמבר 2015, אליק ואולגה התברכו שוב, ולמיכל הצטרף אח תינוק, דניאל. בגלל משפחתו הגדולה ואהבה לאחים החליט אליק להמשיך את מורשת הוריו וב-6 בדצמבר 2020, אליק ואולגה קיבלו את פניהם עם ילדה שלישית, תינוקת בשם טליה.

להיות מוקף במשפחה ובחברים היה חשוב לאליק וגם לאשתו לאולגה וכתוצאה מכך הם רכשו בית חדש בדימונה ועברו חודש אחרי שטליה נולדה.

כל שירותיו במשטרת ישראל אליק שאף להיות ביחידות מובחרות והמיוחדת של משטרת ישראל כגון ימ״מ, ימ״ס , חלק מתפקידו היה מדריך מגע קרבי .

 אליק היה גאה לשרת את מדינת ישראל ולהגן על עם ישראל וראה בזה שליחות גדולה ואהב את שירותיו במשטרת ישראל.

בתחילת 2021 הצטרף אליק ליחידת מג״ן (יחידת מודיעין גבולות נגב), יחידה מובחרת של משטרת ישראל המוקדשת למאבק בהברחות סמים ונשק בלתי חוקית ופעילות טרור בגבולה הדרומי של ישראל עם מצרים וגבול המזרח עם ירדן, כאשר רוב פעולותיה מתנהלות בחשאי. בתמיכת אשתו החל אליק גם את לימודיו כדי לקבל תואר ראשון בקרימינולוגיה.

ב-7 באוקטובר 2023 (כ״ב תשררי התשפ״ד) אליק נפל כגיבור ישראל בקרב אש מול מחבלי חמאס המסתננים בזמן שהגן בגופו על החוגגים בפסטיבל הנובה. אומץ ליבו והקרבתו הצילו בוודאי עשרות חיים אם לא מאות, שכן הוא מצא את עצמו כקו ההגנה היחיד בין משתתפי הפסטיבל לבין פראי חמאס שצדו אותם. מעשיו העניקו לאנשים את הזמן היקר לברוח ולהסתתר.

ביום שלישי,11.10.2023, הובאה גופתו לקבורה למנוחה בשלום בבית העלמין הצבאי בדימונה. כעדות לחיי השירות והאופי שלו, בהלווייתו השתתפו מאות אנשים. על מעשה החיל האחרון שלו, הועלה לאחר מותו לדרגת סמל בכיר. הוא הותיר אחריו את רעייתו אולגה ושלושה ילדים קטנים, מיכל, דניאל וטליה. יהי זכרו ברוך לעד.