אשקלון- עיר לחוף ימים
אשקלון- עיר לחוף ימים
אשקלון היא אחת הערים ההיסטוריות ה״טבעיות״ החשובות בארץ־ישראל. היא הייתה עיר מרכזית ביותר במהלך כל התקופות ההסטוריות, אך החלה לרדת מגדולתה בתקופתה הממלוכית, בעיקר בראשית התקופה העות׳מאנית, ומאז לא הצליחה לשחזר את ימי גדולתה. עם זאת, גם כיום טמונה בה עדיין חשיבות אזורית. מתולדות אשקלון ניתן ללמוד על משקלם של שני מרכיבים מרכזיים בהתפתחותה של עיר: האחד, הנתונים הפוליטיים־כלכליים המרחביים, שכן התפתחות הארץ בכלל והתפתחות המסחר בפרט מקרינים גם על העיר הבודדת. והאחר, שהשפעתו על אופי האוכלוסייה ועל אופן התפתחותה של העיר גדול יותר, הוא כוח היצירה של מנהיגי העיר. בדו־ך־כלל מתוארת אשקלון במחקר כעיר חוף, שכוחה ועצמתה טמונים בים, שכן העיר מילאה תפקיד בסחר הימי המקומי והבין־לאומי. ברם, עיון במקורות השונים, ובעיקר ניתוח סביבתה של העיר, מצביעים על כך שהסחר הימי היה גורם שחשיבותו משנית. חוף אשקלון אינו גמל טבעי; הנמל נבנה משום שהעיר הייתה גדולה ופעילה והנמל נועד לשרתה. יתר על כן, בשלב זה טרם נמצא נמל העיר, וספק אם היה לעיר נמל של ממש. אין ספק, שאניות הגיעו אל העיר, אך נראה שמקום עגינתן היה רחוק מקו החוף ואת הסחורות העבירו אל החוף בעזרת סירות שינוע קטנות יותר. מכל מקום, לא הנמל היה הבסיס לעיר; נהפוך הוא, העיר הייתה בסיס לנמל(שאלה זו תידון בהמשך). את הקובץ פותח מאמרם של אודי גלילי, יעקב שרביט ודייר עוזי דהרי, המשחזרים את תולדות אשקלון לאור הממצא התת־ימי. החידוש העיקרי במאמרם נעוץ בקביעתם שיש לבחון מחדש את השאלה, האם היה לאשקלון נמל בנוי עמוק מים. הרמז שלעיל בדבר הספק הרב בסוגייה זו התבסס על מאמר פורץ דרך זה.
