הערכת תכנית לגמילה מסמים ומאלכוהול

ברוב בתי הכלא בישראל אפשר למצוא מגוון של תכניות לגמילה מסמים ומאלכוהול, והן מהוות חלק חשוב ובלתי נפרד מתכניות השיקום. תכליתן של מרבית התכניות להקנות לאסיר ערכים פרו חברתיים, כישורי קבלת החלטות ויכולת התמודדות עם לחצים, וכן להעצים בקרב האסירים תחושה של התפתחות אישית ולהגביר את המוטיבציה להשתתף בטיפול. בדרך זו, תכניות לגמילה מסמים ומאלכוהול מבקשות להפחית את הסבירות שהמכורים ישובו למעגל השימוש בסמים ובאלכוהול ולמעורבות בפשיעה לאחר שחרורם מהכלא. אף שהקשר בין תכניות גמילה מסמים ומאלכוהול בכלא ובין שיקום אסירים והפחתת מועדות של אסירים לאחר שחרורם נחקר רבות בספרות, חוקרים רבים מעלים שאלות בנוגע לאפקטיביות של תכניות אלו בהפחתת שיעור המועדות. נוסף על כך, הספרות מותחת ביקורת על שיטות המחקר ששימשו להערכת התכניות, בעיקר בשל אי-התאמה של קבוצת ביקורת. מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את האפקטיביות של ארבע תכניות גמילה המיושמות בשב״ס בכל הנוגע להפחתת שיעורי המועדות בקרב אסירים(מאסרים ומעצרים חוזרים), וכן לתאר את התכניות, את האוכלוסייה המשתתפת בהן ואת עמדות המטפלים המעבירים את התכניות. התכניות שהוערכו במחקר הנוכחי הן אלה: מחלקות הגמילה מסמים בכלא חרמון, מחלקת הגמילה מאלכוהול בכלא חרמון, תכנית מג״ש (מחלקת גמילה ושיקום) לגמילה מסמים ופרויקט גמילה מסמים ״חדר ל״ב״ (להיגמל במאסר). הניתוח הכמותי במחקר נוגע לאסירים שפוטים תושבי ישראל, אשר השתחררו מהכלא בשנים 2012-2004 (61,826 =N). כדי להתאים קבוצת השוואה לאסירים שהשתתפו בתכניות אלו נעשה שימוש בשיטת ההתאמה ״השוואת ציוני היתכנות״ (Propensity Score Matching). שיטה זו משקללת את כלל המשתנים שעשויים להשפיע על הקבלה לתכנית ומחשבת את ההסתברות של כל אסיר להתקבל לתכנית. ההסתברות של כל אסיר להתקבל לתכנית מתבססת על מאפיינים סוציו דמוגרפיים, מאפייני המאסר ומאפייני האסיר. על בסיס הציון שהתקבל הותאם לכל אסיר שהשתתף בתכנית הגמילה אסיר ״תאום״ שלא השתתף בתכנית. השימוש בשיטה זו מאפשר לבנות קבוצת ביקורת טובה ומדויקת שמצביעה על תרומת ההשתתפות בתכנית. שיטה זו מאפשרת לבנות את קבוצת הביקורת הטובה ביותר במחקר רטרוספקטיבי.

האפקטיביות של התכניות לגמילה מסמים ומאלכוהול נבחנה באמצעות השוואה של שיעורי המועדות – מעצרים ומאסרים חוזרים – בין קבוצת האסירים שהשתתפו בתכניות אלו לקבוצת הביקורת התואמת. ככלל, לא נמצאו הבדלים של ממש בשיעורי המאסרים החוזרים בין המשתתפים בארבע התכניות לגמילה מסמים ובין קבוצות הביקורת. עם זאת, נמצא שבקרב אסירים שהשתתפו בתכנית מחלקות הסמים בכלא חרמון הסיכון למעצר חוזר לאחר השחרור היה נמוך באופן מובהק סטטיסטית מבקרב קבוצת הביקורת במקצת שנות המעקב: בשנה השנייה (ב־8.0%), בשנה השלישית (ב-7.6%) ובשנה החמישית (ב-10.4%).

ממצאים אלו מעידים כי הצלחת תכניות הגמילה במניעת רצידיביזם מוגבלת, וסימנים להצלחה מתונה אפשר למצוא במחלקות הסמים בכלא חרמון. ממצאים חיוביים אלו קיבלו משנה תוקף בניתוח המשך שערכנו רק בקרב האסירים אשר השלימו את תכניות הטיפול במלואן (שיעור הנשירה מהתכניות גבוה מאוד). נמצא כי לעומת קבוצת הביקורת, בקרב המכורים לסמים שהשלימו תכניות טיפול בכלא חרמון