שותפות: הפרקטיקה ומשמעויותיה בעבודה עם בני נוער
שחר תימור שלוין
הספרות העוסקת בפרקטיקה שיתופית בעבודה הסוציאלית מציגה פרקטיקה זו בעיקר כאסטרטגיה שנועדה לגייס בני נוער לשתף פעולה עם החלטות המתקבלות בעניינם. עם זאת, התפתחויות עדכניות בספרות המקצועית קוראות ליישם פרקטיקה שיתופית באופן מלא יותר, בהתבסס על התפיסה שבני נוער ראויים ויכולים להיות שותפים להחלטות הנוגעות לחייהם, וכחלק ממערכות יחסים טיפוליות ארוכות טווח. עם זאת, ולמרות ההסכמה בדבר החשיבות והערך של פרקטיקה שיתופית, המשמעויות של שותפות לעבודה יומיומית עם בני נוער והאופנים בהם ניתן ליישם פרקטיקה זו נותרים מעורפלים.
מחקר זה מנסה לפזר את הערפל בנוגע לשאלות אלו ולבחון את המשמעות של שותפות ביחסים טיפוליים ארוכי טווח עבור בני נוער ואנשי מקצוע. המחקר מסתמך על ראיונות עם אנשי מקצוע ובני נוער במרכז חברתי-טיפולי לנוער במצבי סיכון והדרה. המחקר הינו מחקר איכותני, ונערך באמצעות ראיונות עומק ותצפיות.
הממצאים שעלו ממשתתפי המחקר מציגים את תפיסתם לגבי השאלה "מהי שותפות" ביחסים טיפוליים. משתתפי המחקר מציירים את השותפות שחוו ביניהם כמרכיב קריטי ביחסים ארוכי טווח המייצרים חוויה של מרחב בטוח, החזקה, קבלה, משפחתיות ועוד. ניתוח קולם של משתתפי המחקר מצביע על שותפות ככלי טיפולי המתקיים בשני רבדים מקבילים: מצד אחד השותפות מייצרת מרחב בו בני הנוער חווים את כוחם ואת היכולת שלהם לקבל החלטות הנוגעות להתנהלות השוטפת של המרכז, ולפתח את יכולות המשא ומתן שלהם עם אנשים אחרים סביבם. מצד שני, השותפות מייצרת חוויה של מקום בעולם, וכך משמשת כחוויה מתקנת לחוויות קודמות של בידוד והדרה חברתית.
חיבור בין שני רבדים אלה מצביע על חשיבותם של מרכיבים ספציפיים של פרקטיקה שיתופית – האווירה, תוכן הנושאים שבהם עוסקים ותדירות העיסוק בקבלת החלטות משותפות. אלה מוצגים כעקרונות בסיסיים בייצור פרקטיקה שיתופית שתוכל להוות כלי טיפולי ולא רק מכשיר המגייס שיתוף פעולה.
תימור-שלוין, ש' (2018). שותפות: הפרקטיקה ומשמעויותיה בעבודה עם בני נוער. ביטחון סוציאלי, 104, 34-9.
