מחקר בנושא תהליכי סוציאליזציה בפקולטה למשפטים: חקר מקרה ישראלי
ד"ר סמדר נוי
לצורך מחקר שערכתי על חוויית הלימודים של סטודנטים למשפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, ערכתי ארבעים ותשעה ראיונות עומק עם סטודנטים. במחקר מצאתי שהסטודנטים עוברים תהליך סוציאליזציה שמכוון אותם להפוך לעורכי-דין שמסייעים לחברות עסקיות שממוקדות ב'עשיית כסף'. התהליך הוא די 'דורסני', מכיוון שגם סטודנטים שהגיעו לפקולטה מתוך שליחות ערכית – למשל לסייע לאנשים מקבוצות מוחלשות ולהילחם למען זכויות אדם, זכויות אזרח וזכויות חברתיות, מוסטים מהאידאלים שלהם וצריכים להיות חזקים מאוד מבחינה נפשית כדי לא להתפתות לכיוון העסקי שטומן בחובו תגמולים חומריים רבים. במחקר מצאתי שרק סטודנטים בודדים לא 'התפתו' ונשארו נאמנים לאידאלים שלהם. אותם סטודנטים סיפרו שהם זוכים ללעג סמוי או גלוי מצד עמיתיהם, שסבורים שהם תמימים או אפילו טיפשים. במחקר אני מתארת כיצד מתרחש התהליך. אני מראה, למשל, שהקורסים הדומיננטיים בפקולטה ושהמרצים הדומיננטיים בפקולטה (אלה ש'נחשבים') ממוקדים בהיבטים העסקיים של המשפט (למשל חוזים, תאגידים, מיסוי). אני גם מראה שגישה דומיננטית בפקולטה היא הגישה הכלכלית. גישה זו משטיחה בעיות וסוגיות חברתיות, פוליטיות ומוסריות לממד יחיד – הממד של 'עלות מול תועלת' כלכלית: האם למשל 'יעיל' לזהם נחל, אם העלות היא תשלום קנס של מיליון ש"ח? האם 'יעיל' להימנע משימוש במכשיר רפואי כלשהו שיכול להציל אנשים, כי המכשיר יקר? כך, אפילו שאלות של מלחמה ורצח הופכות משאלות מוסריות דרמטיות ל-'סתם' עניינים שניתן לחשב את עלותם מול התועלת שבהם. החשיבה הכלכלית משטיחה את המציאות. היא גם משטיחה את רגש החמלה, האמפתיה והצדק. כך היא גורמת לסטודנטים להפוך ל'קרים' ולציניים ולאבד את האידאלים שלהם ואת רגישותם.
